השנה בתאריך 9.11 נציין 85 שנים מאז אותו ליל הבדולח שבו נערך בכל ברחבי גרמניה פוגרום ביהודים, השנה קיבלנו תזכורת כואבת על כך שהשנאה כלפי העם היהודי והאכזריות אינם חלפו מן העולם ואף התעצמו והגיעו עד אלינו כאן בארץ ישראל.
לכבוד ציון יום זה, קיימנו ראיון עם מרגוט פינס דיירת אהובה שלנו מבית ההורים פנחס רוזן שבירושלים ועל הקשר שלה לאותו לילה נורא וכאן נביא לכם את סיפורה כפי שהיא מתארת אותו:
מרגוט פינס קסטנבאום נולדה בברסלאו (גרמניה באותם ימים) ב-1931. אביה, שפוטר מעבודתו בכלבו הידוע Tiez, פתח עם אמה עסק משפחתי לחלוקי בית. בעצת אחד הלקוחות הגרמנים שהמליץ לו כיהודי לעזוב את גרמניה, החל לנסות שוב ושוב ללא הצלחה להשיג ויזה לארה”ב. לבסוף, הציעו לו בקונסוליה האמריקאית להגר לפיליפינים. ב-1 בנובמבר 1938 משפחתה של מרגוט עלתה על אניה במרסיי כשפניהם אל מנילה, בירת הפיליפינים. באניה התקבצו משפחות יהודיות רבות וגם ילדים שהוריהם שלחו אותם לבדם לארץ המקלט. ההפלגה ארכה ארבעה שבועות. תחילה עצרו במצרים, שם הבינה אמה של מרגוט לראשונה מה המשמעות של חיים בארץ לא אירופאית, אח”כ דרך תעלת סואץ ומשם המשיכו להונג-קונג. מכאן החליפו אניה והפליגו למנילה. במשך כשלוש שנים עד דצמבר 1941 כאשר היפנים תקפו את פרל-הרבור והתחוללו קרבות עזים בין היפנים לבעלות הברית, היה להם שקט. כשכל מנילה, שנחשבה לפנינת המזרח, עלתה בלהבות, כבר חשב אביה של מרגוט על היום שאחרי והחל בגיוס כספים להקמת עסק משפחתי שסיפק מיד עם סיום המלחמה את כל שנדרש לאנשים.
בינתיים, סבתה של מרגוט שנשארה בגרמניה, נשלחה לטרזינשטאט. בחילופים שנערכו לקראת סוף המלחמה בין גרמניה לשוויץ, זכתה להיכלל ברשימות וכך ניצלה. היא כותבת סדרה של מכתבים לילדיה שמחוץ לגרמניה ובאחד מהם מ-3.12.1945 היא עונה על שאלתה של מרגוט נכדתה:
“ילדתי, את שאלת על ה-9 בנובמבר. תאריך זה ישאר עבורי כיום אבל עד נשמת אפי האחרונה. הם לא רק הרסו את הבית כולו. הם אסרו את אחי בעיר שלנו, דויטש-קרונה (Deutsch Krone). אני הייתי לבד כשהם הגיעו. האנשים שגרו תחתי פחדו כאשר הם השליכו את הארונות החוצה. הסחורה מהחנות שלי נזרקה לרחוב והתרוממה בחוץ לגובה מטר. הם רצו להרוג אותי עם המקלות שלהם, אבל הצלחתי בכוחותי להגן על עצמי. לאחר מכן, לא נשארו כל מראה, כלי או תמונה. הכל נהרס ע”י עשרה אנשי אס.אס.”
(המכתב נכתב במקור בגרמנית וכאן מובא התרגום לעברית)
ב-1949 עזבה מרגוט את הפיליפינים כדי ללמוד בארה”ב. היא התחתנה שם ונולדו לה שלושה ילדים. ב-1974 עלתה עם משפחתה לישראל. למרגוט תואר שני בחינוך לגיל הרך. היא עבדה בחברה למתנ”סים במשך עשרים שנה והקימה בה את המערכת לגיל הרך. לאחר פרישתה, נסעה בשליחות הג’וינט לאוגנדה ולרואנדה לסייע בהקמת מסגרת לילדי נשים עובדות.
מראיינת: הדס ציידה