לרגל יום הגבר הבין-לאומי, שוחחנו עם אברהם בן־שושן (90) המתגורר כיום בבית מוזס. הוא מספר על עלייתו ממרוקו והתאקלמותו בארץ, על גבריות, אחריות, אהבה שנמשכה 63 שנה, ועל השינויים שחלו אצל הגברים בעשורים האחרונים
מאת: קרן שלהבת
אברהם בן שושן, אלמן, אב לשלושה וסב לשבעה נכדים, עלה עם הוריו ממרוקו לישראל. הצטרף לעליית הנוער. גדל בחברת נוער בקיבוץ, שירת בצבא, עבד בעבודות מזדמנות כדי לחסוך כסף ללימודים. למד גרפיקה בבצלאל. עבד משך 33 שנים במדפיס הממשלתי מתוכן 14 שנים בניהול הדפוס לניירות ערך. היום הוא מתגורר בבית הדיור המוגן בית מוזס. לרגל יום הגבר הבין־לאומי הוא מספר על הגבריות של פעם, על אהבה שעומדת במבחן הזמן ועל ההבנה שהאושר לא נרדף, אלא נבנה.
סיפור חייו
לדבריו לא קל לילד כלשהו להתנתק מחיק משפחה חמה ואוהבת ולעבור לחיי חברת נוער בקיבוץ, להסתגל להווי שונה מזה שהכרת. כאן אתה לומד צורת חיים שיתופית במגורים. לומד להכיר ילדים ומבוגרים אחרים שהם למעשה זרים לך ואז מתפתחים הווי וחוויות חברתיות משותפות. אלה, מקנים לנער עצמאות ויכולת לקבל ולהעריך אחרים בחברת הנוער. אתה לומד ועובד מתפתח ומתבגר. צובר ניסיון המסייע להשתלב בחברה בצבא ובחיי היום יום.
אחרי השירות הצבאי הגיע אברהם לעכו שם גרו הוריו. בעכו עבד בעבודות מזדמנות במגמה לחסוך כסף למימון לימודיו.
הקריירה שהאירה את חייו
ביקור אצל ידידה שהפכה אחר־כך לאשתו, חיה – הוביל למפגש עם מודעה על קורס בבצלאל. “היא אמרה לי: ‘תנסה. אתה כל הזמן מצייר’. ואכן כך. התקבל לבצלאל ובתום לימודיו מצא עבודה במדפיס הממשלתי. התמחה בעיצוב ניירות ,עבודה המצריכה דיוק קפדני במיוחד כשהמדובר במנייה או בשטר בעל ערך. כהפוגה מצא את הציור. הספונטניות בהכתמת הנייר בצבע בצורה החופשית ביותר היתה עבורו זמן מרגוע ויצירה.
עברת לא מעט בחיים, מי לדעתך הגבר הישראלי האולטימטיבי?
"הגבר הישראלי האולטימטיבי בעיניי, ואת זה אני יכול להגדיר רק לפי החינוך שאני קיבלתי זהו אדם השואף ללמוד, לעבוד, להקים משפחה לחנך את ילדיו לחיות בחברה עם כל הזכויות והחובות שאזרח מקבל ונותן . בעיניי גבר אמיתי לא חושב רק על עצמו – הוא עושה למען המשפחה ולמען החברה. מקום עבודה הוא לא רק שכר, אלא מקום של כבוד ושל זהות, והיכולת לקום בבוקר ולעשות את מה שנדרש. גבר אמיתי לא מודד את עצמו לפי כמה קיבל, אלא לפי כמה הוא נתן".
כשמבקשים ממך להגדיר את עצמך במשפט אחד — איזה אדם אתה אומר שאתה?
"אני חושב שלי היה מזל בחיים ויכולתי לפעול מתוך בחירה". לדבריו, החיים שלו נבנו צעד־צעד: עבד, אהב, גידל ילדים – וזה, מבחינתו, מה שאדם צריך לעשות. הוא לא רואה את עצמו כמי שכבש פסגות גדולות, אלא כמי שחי חיים מלאים כי עשה את מה שנדרש ולא ויתר. כשאברהם מסתכל היום על מה שבנה, על ילדיו ועל משפחותיהם, הוא מרגיש שהשיג את מה שאדם צריך להשיג בחיים -לא משום שהחיים היו קלים אלא משום שהוא פעל בתוכם.
"החיים שלי נוצרו תוך כדי תנועה – מתוך עבודה, אחריות והחלטות קטנות שהצטברו למשהו גדול. היום, כשאני מביט אחורה ורואה את דור ההמשך – אני מאושר”.
איזה רגע בחיים הכי השפיע עלייך כגבר?
"ההחלטה להקים משפחה היתה הרגע שבו הבנתי מהי אחריות ומהי גבריות. החלטה להקים משפחה שינתה את חיי לא בגלל רומנטיקה בלבד, אלא מתוך הבנה עמוקה שהחיים כבר אינם סובבים רק סביבי. מכאן החלה דרך של זוגיות, עבודה, הורות ובניית בית – וכל אלה הפכו אותי למי שאני".
חיית המון שנים עם אשתך זכרה לברכה. ספר לנו מה הסוד לאריכות ימים מנקודת מבט גברית?
“זוגיות היא מהות המצריכה תחזוקה יומיומית. הייתי נשוי לחיה במשך 63 שנה, זוגיות אינה דבר שמתרחש מעצמו. היא דורשת כבוד הדדי סבלנות והיכולת לשים את האחר במרכז"
הוא מספר כי בביתם, כשהמתח עלה, הם לא הרימו ידיים ולא ניתקו קשר – הם יצאו לטייל. ההליכה ברגל מנעה מהכעס להישאר בפנים. הדיבור וההקשבה פתרו את הדברים. המבחן האמיתי בזוגיות, לדבריו, אינו היעדר קשיים – אלא היכולת לתקן. "כששני הצדדים מכבדים זה את זה, האהבה יכולה להתקיים למשך שנים".
במהלך השנים היו דברים שציפו ממך כגבר שהתנגדת להם?
"לא. מעולם לא הרגשתי צורך להתנגד לציפיות רק כדי להוכיח משהו. גם כשהחיים הציבו מולי אנשים לא קלים או מצבים מאתגרים, לא ראיתי צורך להיאבק על מנת להוכיח גבריות. מבחינתי גבר אמיתי אינו מי שלוחם נגד כולם — אלא מי שיודע לבחור במה להילחם ובמה לא. אפשר למצוא חסרונות בכל מקום – בעבודה, בשכונה, בחיים, אבל החוכמה היא למצוא את שביל הזהב. גישה של איזון".
מה אתה חושב על הגברים של היום בתחום הזוגיות?
"אני לא מבקר, אך אני רואה כאלה שמתייאשים מהר. אני מבחין בכך שהיום אנשים – גברים ונשים כאחד – פחות סבלניים לתהליך ולזמן. רבים ממהרים לפרק זוגיות ברגע שקשה. 'למה לי לסבול אותה'? ולמה לה לסבול אותי '? עדיף להיפרד".
אברהם מצטט את הלך הרוח שמאפיין את התקופה ומאמין שזוגיות אמיתית דורשת עבודה – לא רק הנאה. הוא מספר כי ראה חברים רבים שהתייאשו בתחילת הדרך והתגרשו, ושחבל לו לראות מקרים שבהם לא נתנו לחיים הזדמנות להיבנות".
מה לדעתך השתנה בין הגברים של פעם לגברים של היום באופן כללי?
"בעבר גבר עשה – למד, עבד, בנה. היום הרבה רוצים הכול – מהר, נוצץ וגדול. כיום גם לא ממהרים להתחייב. גברים ונשים מחפשים את עצמם במסעות טיולים מתנסים בהרפתקאות אך הגיל עושה את שלו, מתבגרים ולפעמים מאחרים את הרכבת."
כששומעים את אברהם בן־שושן, קשה שלא לחשוב על הערכים שחלפו מהשיח הציבורי — התמדה, בנייה, מחויבות, שינוי עצמי, דאגה לאחר. הוא לא משתמש בסיסמאות, לא מדבר במונחים של “הצלחה” או “כישלון”, אלא במונחים של חיים. אולי משום כך דבריו תופסים מקום של כנות נדירה. ביום הגבר הבין־לאומי, המסר שלו פשוט: "גבר אמיתי אינו מי שמנצח בכל מאבק – אלא מי שבונה את חייו ולא מוותר עליהם. האושר לא נרדף. האושר נבנה לאורך השנים".
