בדיור המוגן “בית מוזס” בירושלים, פועלת אקדמיה מוזיקלית לבני הגיל השלישי ובה דיירי הבית לומדים שירה ומופיעים כמקהלה, והשבוע הופיעו במופע מרגש לקראת יום השואה.
חברי המקהלה מופעים באירועים מיוחדים, קונצרטים וטקסים. הרפרטואר מגוון וכולל מוזיקה קלאסית, שירי ארץ ישראל היפה, שירי חגים ושירים בשפות שונות – עברית, אנגלית, יידיש ועוד. בראשית מלחמת “חרבות ברזל”, ביצעה המקהלה יחד עם משפחות הדיירים את השיר “לו יהי” בטקס מרגש שיצר רגע של נחת ומעט נחמה.
את המקהלה מנהלת רונית בנית, בת 54 מירושלים, פסנתרנית, בוגרת האקדמיה למוזיקה ומנצחת על מספר רב של מקהלות ירושלמיות, ביניהן מקהלת חברי הכנסת, מקהלה בלשכה לסטטיסטיקה, ושבע מקהלות בבתי דיור מוגן בעיר ירושלים.
המקהלה של בית מוזס פועלת כבר מספר שנים, אך עברה שדרוג משמעותי לפני כארבע שנים ביוזמתה ובניהולה של בנית. רונית מגיעה בכל יום חמישי – יום לו הדיירים מחכים בקוצר רוח.
ביום שני האחרון, הופיעו חברי המקהלה בטקס ליום השואה שנערך ביד יצחק בן צבי בירושלים, בהרמוניה מדויקת, מלאת רגש עם מקהלת בית ברט, דיור מוגן בשכונת בקעה בירושלים הפונה לציבור הדתי לאומי. במהלך הטקס סופרו סיפורי השרדותם בזמן השואה של שני זמרי המקהלה, אלישבע הופמן ורנטו שפיגל.
בנית: “מדובר באירוע מאוד מרגש, חברי מקהלת הדיירים, אנשים בני 80 ואף 90 פלוס, שממשיכים לשיר, ללמוד ולהתרגש, כאילו הם מתחילים דרכם המוזיקלית”.
לדברי בנית, לא מדובר בעוד חוג אלא באקדמיה מוזיקלית לגיל השלישי. מקהלת בית מוזס היא הרבה יותר מאירוע שבועי: “אנחנו עובדים בצורה מקצועית – לימוד פיתוח קול, שירה, תווים, דיקציה. הדיירים מגיעים עם רצינות, עם מחויבות. הם מרגישים שזה חלק מהזהות שלהם. המקהלה הפכה לגוף ייצוגי ולמובילה בתחומה. בימי חמישי, היום בו נערכות החזרות, ישנה תחושת התרגשות באוויר. זה יום שהדיירים הכי מחכים לו”.
שירה כתרפיה, שירה כזיכרון
השירים שבוחרת רונית למקהלה אינם מקריים: הם משלבים שירי ארץ ישראל היפה והטובה, שירים קלאסיים, שירים בשפות עברית, יידיש ואנגלית, ולעיתים גם שירים קשורים לאירועים אקטואליים.
“במלחמה האחרונה, למשל, ערכנו טקס משותף עם המשפחות, וביצענו את השיר ‘לו יהי’,” היא מספרת. “זה היה רגע של קתרזיס. היה בזה משהו כל כך חזק – לשיר יחד, דורות שלמים, שיר של תקווה ושל נחמה.
המוזיקה, פועלת על זיכרון עמוק – אנשים נזכרים בילדות, בבית אמא ואבא.
בנית מציינת בנוסף שאחד ההיבטים היפים ביותר בפעילות המקהלה הוא הקשר שייצר בין הדיירים ובני משפחותיהם. “בטקסים – יום השואה, יום העצמאות, ראש השנה – מגיעות משפחות בהמוניהן. רואים את הנכדים יושבים בקהל, מסתכלים על סבא או סבתא בהערצה. ההתרגשות ניכרת בעיניים.
“יש פה אנשים שבאו משואה, מאובדן, מהיסטוריה קשה. המוזיקה – היא המשענת – זו שמחזיקה אותנו. בכל יום חמישי אני רואה את הניצוץ הזה חוזר לעיניים – וזה שווה הכול”.
