מאת ורד מאירמן – מנהלת בית הורים ע”ש פנחס רוזן
תקופת החגים מעוררת בנו בדרך כלל הרגשה של שמחה והתחדשות. משפחות מתכנסות לחוג ביחד בדרך כלל בסעודה משפחתית מורחבת.
אצל חלק מדיירינו התקופה מייצרת דווקא תחושה של חרדה ואי נוחות.
ראשית, ההגעה לבית המשפחה דורשת שמישהו יסיע במיוחד את הדייר או הדיירת, בפקקים שמתרבים משנה לשנה, וגורמים להרגשה שהם מהווים עול.
שנית, לא תמיד בית המשפחה המארחת מותאם למגבלות פיזיות, אם ישנן, אצל האורחים. מדרגות או שרותי אורחים לא מתאימים מייצרים תסכול והתמקדות במגבלות הפיזיות.
גם שעות הארוחה, בד”כ מאוחרות ומקשות על מי שרגיל לאכול וגם לקחת תרופות על פי לוח זמנים מסודר. ועוד לא דיברנו על המזון העשיר שכשנאכל בשעות מאוחרות גורם לעומס על הקיבה הרגישה יותר אצל מבוגרים.
ארוחה רבת משתתפים עשויה להלחיץ גם מן ההיבט החושי- במפגש רב משתתפים יש רעש רב ועודף גירויים שמקשים לקלוט את הסיטואציה ובמקום לגרום הנאה יוצרים אי שקט.
בדיור המוגן אנו מייחסים לחג חשיבות ומעודדים את הדיירים לצאת , אם הם מעוניינים ולהיפגש עם המשפחה , אבל ניתן לבצע שינויים שיאפשרו לדייר ליהנות מהמפגש ולהגיע שוב גם בשנה הבאה.
- אפשר לקיים ארוחה עם פחות משתתפים ובשעות יותר מוקדמות.
- אפשר להיפגש ביום החג עצמו כשהדייר יותר עירני , מי אמר שארוחת חג חייבת להתקיים רק בערב החג?
- אפשר להזמין מונית/רכב נגיש שיאפשר לדייר/ת להגיע ללא רגשות אשם על שהם “מטריחים” בן או נכד (כן, ברור שאמרתם עשרים פעם שאתם שמחים לבוא…)
ואפשר להגיע לכאן, לדיור המוגן!
- בלובי לפני הארוחה אתנחתא מוזיקלית בה בני המשפחה יכולים להתכנס עם בן או בת המשפחה המתגוררים בדיור המוגן, להביא בקבוק יין ולהרים כוס לחיים (ואפילו להספיק אחר כך לארוחה משפחתית).
אפשר גם להגיע לארוחה המוגשת בחדר האוכל של הבתים שלנו, שהינה חגיגית במיוחד ובמקום מוכר ונגיש לדייר. בני המשפחה יכולים להסב עימו לארוחה ולאפשר לו לארח אותם בתנאים הנוחים לו. כך כולם ייהנו מבישול ביתי וטעים עם אדם אהוב שיוכל לחוש בנוח ולצפות בשמחה לחג המתקרב