בבית הדיור המוגן “בית מוזס” בירושלים, שלוש נשים בגילאי 86–90 מוכיחות שההתנדבות אינה רק נתינה – אלא דרך חיים שמעניקה משמעות, קשרים וחיוניות בכל גיל
מה יוצר מקום מגורים לבית אמיתי? עבור הדיירות הוותיקות של “בית מוזס” – התשובה ברורה: זה הרצון להשפיע, ליצור, להעניק לאחר. בגיל שבו רבים פורשים, הן דווקא נכנסות לפעולה – מתנדבות, מובילות יוזמות, מעצבות את חיי הקהילה ומשאירות חותם של אהבה בכל פינה. סיפורן של יהודית, דניאלה ואורה הוא תזכורת לכולנו – שאף פעם לא מאוחר מדי להיות משמעותיים – עבור אחרים, ובעיקר עבור עצמך.
בבית הדיור המוגן “בית מוזס” שבירושלים, לא מדובר רק במגורים. מדובר בקהילה – חיה, תוססת, ומלאת עשייה. במקום שבו הגיל הכרונולוגי כבר מזמן לא מכתיב את הקצב, שלוש דיירות – יהודית, דניאלה ואורה – מוכיחות בכל יום מחדש עד כמה העשייה החברתית תורמת לכולם.
חממה של חיים – יהודית מרקוס
יהודית מרקוס, בת 87, חיה את החיים המלאים. את ימי שגרתה היא מקדישה להתנדבות בשורה של תחומים – כולם בבית מוזס. בין היוזמות והפעילות המרכזיות שלה היא החממה בבית – מרחב ירוק וצומח שבו דיירים שותלים יחד תבלינים, פרחים וצמחי נוי. “החממה מעניקה לא רק יופי, אלא גם רוגע, שמחה ומפגש אנושי אמיתי”, היא אומרת. בתקופת מלחמת חרבות ברזל ההתנדבות בחממה הפכה גם להתנדבות עבור הקהילה ועציצים שנשתלו וטופחו על ידי הדיירים נשלחו לכתובות החדשות של משפחות מפונות מהעוטף כדי לתת להן תחושה של בית גם במגורים הזמניים שלהן.
אבל זה לא נגמר שם. יהודית מתנדבת גם במשחקייה של המחלקה הסיעודית, שם היא משחקת עם דיירים, מדריכה את המטפלים בשימוש במשחקים, ומסייעת לטיפוח היכולות הקוגניטיביות של הדיירים. “המשחקייה תמיד פתוחה. זה מקום שנותן שמחה ותעסוקה”.
כשהיא לא נוגעת בצמחים או משחקת – היא מצלמת. בכל אירוע, ובכל חגיגה – יהודית שם עם המצלמה שלה, מתעדת רגעים של החיים בבית. “אין יותר כיף מלראות את התמונות ולחוות מחדש את הרגעים האלה של הקהילה בבית, אני אוהבת להתנדב ולסייע לדיירים כאן, בעיקר לדיירים הסיעודיים שמגיעים למשחקיה”.
עוד על החממה ופעילויות נוספות של יהודית מרקוס – בסרטון הבא:
כוחה של המוזיקה
דניאלה טל, בת 86, רותמת את אהבתה למוזיקה כדי להעניק מתנה שבועית לדיירים. היא מתגוררת בבית 9 שנים ש-7 מתוכן היא מעבירה את החוג למוזיקה קלאסית. טל בעלת ניסיון רב בתחום מאחר ועבדה ברדיו ב”קול המוזיקה”, שם ערכה את התוכניות. מדי יום רביעי היא עורכת ומעבירה את החוג למוזיקה במחלקה הסיעודית. היא בוחרת בקפידה יצירות – מוזיקה קלאסית, שירי נוסטלגיה, מנגינות שמחות ומרגיעות. “המוזיקה מרגיעה את הנפש, במיוחד לדיירים עם מוגבלויות פיזיות או קושי בתקשורת. לא קל להביט באדם תשוש ומבוגר. חלק מהמשתתפים מתקשים לזוז, חלקם מתקשים בדיבור, ההשתתפות בחוג מרימה את מצב רוחם. כשאני רואה את הזיק בעיניהם – אני יודעת שעשתי משהו טוב”.
דניאלה לא עוצרת כאן – אחת לחודש היא מעבירה מופע מוזיקלי לדיירים העצמאים. היא משלבת סיפור אישי של אומן, רקע מוזיקלי ושירה בציבור. הקהל? מגיע בהמוניו. “הדיירים שואלים אותי כבר מראש – ‘דניאלה, את מגיעה השבוע?’ זה מחמם את הלב. אני שמחה להתנדב ושמח בתחום שאני ממש אוהבת. אני עורכת תוכניות רדיו ובקיאה בתחום כך שנותר לי רק להנגיש את הידע שלי לדיירי הבית”.
עוד על דניאלה ופועלה בסרטון המצורף
הקול של הקהילה
אורה אבן ארי, בחרה לתרום בתחום הרגשי-חברתי. אחד האתגרים המרכזיים בקרב גמלאים הוא תחושת הבדידות, במיוחד כשהם נכנסים למקום חדש. אורה בחרה ללוות את הדיירים החדשים המגיעים לבית מוזס –לעזור לה להשתלב ולהרגיש בבית.
בנוסף, אורה גם חברה פעילה במקהלת הבית. היא מסייעת לדיירים בלימוד השירים, משננת איתם את המילים ומבקרת בביתם כדי לעזור בסידור חומרי השירה. “אני בת 90, אבל בזכות ההתנדבות אני מרגישה צעירה, נמרצת ושייכת. זה לא רק שירה – זה קשר אנושי”, היא אומרת.
עוד על פועלה המיוחד של אורה – בסרטון המצ”ב
שלוש הנפשות עם הלב הענק מעניקות יותר ממחויבות אישיות – הן עדות חיה שהתנדבות והנתינה לאחר היא תרופה לנפש, מפתח לחיוניות ולעיתים הצלה מהבדידות. בבית מוזס מבינים זאת היטב, פועלים כל העת לעודד מעורבות ויוזמה חברתית.
