כיצד ניתן להגן על האוכלוסייה המבוגרת והרגישה – דיירי בתי הדיור המוגן בזמן מלחמה? שושנה נש, מנהלת בית ”אניטה מילר מרמת גן, מספרת כיצד התמודדו דיירי הבית מול איום הטילים ומה סייע להם לשרוד את התקופה
קרן שלהבת
“חשוב לנו לשמור על ביטחונם של דיירי הבית גם פיזית וגם מוראלית”, אומרת שושנה נש מנהלת בית הדיור המוגן ”בית אניטה מילר” ברמת גן. לדבריה מדובר באתגר ייחודי שלא דומה להתמודדות של מוסדות ציבוריים אחרים, שכן הדיירים בבתי ההורים סובלים לעיתים ממוגבלויות גופניות, מצרכים רפואיים מורכבים, ולעיתים אף מתלות יומיומית בסיוע סיעודי צמוד.
“בשונה מהיערכות של גני ילדים, בתי ספר או מרכזים מסחריים – בתי דיור מוגן נדרשים לתכנון חירום מדוקדק ומוקפד, שמאזן בין צורכי ביטחון לבין שמירה על שגרה רגועה ותחושת יציבות בקרב הדיירים. לא מדובר רק בפינוי למקלט – אלא בשאלה כיצד לאפשר לאדם בן 85, עם בעיות ניידות ותרופות קבועות, לשרוד תקופת לחימה באחריות ובביטחון”.
לאחרונה, בעקבות ירי טילים לעבר מרכזי אוכלוסייה – מוסדות הדיור המוגן ברחבי הארץ החלו בהיערכות מחודשת, יסודית ויוצאת דופן.
נש: “מה שעמד לנגד עינינו הוא רווחת הדיירים. כדי לשמור עד כמה שאפשר על שגרתם בעת חירום אנחנו נוקטים כבר לאורך תקופה בצעדים מתאימים, אשר קיבלו משנה תוקף במלחמת עם כלביא: תרגולים שוטפים עם הדיירים, הקמה של מרחבים מוגנים נגישים וקרובים, הכנת מלאי חירום הכולל מזון, מים ותרופות חיוניות, חיבור למערכות גיבוי חשמל (גנרטורים), והכשרה ממוקדת של הצוותים הרפואיים והלוגיסטיים להתמודדות עם מצבי חירום ממושכים”.
נש מספרת כי במקביל, אירחו בבית את פיקוד העורף, מד”א, והרשויות המקומיות – זאת כדי להבטיח תגובה מהירה לכל תרחיש. אך לא פחות חשוב מכך – ניתנה תשומת לב מיוחדת גם לרווחה הנפשית של הדיירים, אשר עבורם כל שינוי קטן בשגרה עלול להוביל למצוקה.
“עברנו תקופה לא פשוטה, והיינו חייבים להמציא את עצמנו מחדש. תגברנו את הצוות, מיפינו את הדיירים לפי רמות תמיכה, וסימנו כל דלת במדבקה צבעונית – אדום, צהוב או ירוק – כדי שנדע מי מסוגל להגיע למרחב המוגן בכוחות עצמו, ומי זקוק לליווי או סיוע פיזי. זה עבד נהדר בשטח”.
שגרה בתוך חירום: הרצאות, משחקים וגלידה
לטובת הרגעת הרוחות, נפתחו חללים ציבוריים לפעילות קהילתית כמו ציור, פאזלים, הרצאות יזומות של דיירים, ואף “בוקר של גלידה” – יוזמה קטנה שהפכה לרגע של אור עבור העורף המבוגר.
“הפסקנו פעילויות מסוימות, אבל במקומן הבאנו תכנים מותאמים – כדי לאפשר לדיירים להרגיש שיש להם שליטה, עניין, ותחושת בית גם בשעות הקשות”, מוסיפה שושנה. בנוסף, הושם דגש על עדכון בני המשפחה. כל דייר קיבל צמיד מזהה עם שמו ומספר זהותו, כדי שחלילה במקרה של פינוי – יהיה ברור מיהו ומצבו הרפואי. הילדים והנכדים קיבלו עדכונים בזמן אמת, ודווח להם כי “הכול בשליטה”.
הצוות נשאר לישון – והחמ”ל פעל 24/7
בזמן הלחימה, חברי הצוות – אחיות, אנשי תחזוקה, מטפלות ועובדים סוציאליים – קיבלו דירות זמניות או חדרים מאובזרים כדי להישאר במתחם 24/7. “הכוח של הצוות הוא זה שעזר לנו לעבור את התקופה. השיתוף הפעולה בין הדיירים לצוות – זו הייתה המערכת החיסונית של המקום. כיום חזרנו לפעילות מלאה, אבל היד שלנו על הדופק. אנחנו מוכנים לכל תרחיש”.
כאות הוקרה לצוותים המסורים, נערכה בכל בתי חמ”ה ארוחת בוקר חגיגית לציון סיום המלחמה ושיתוף הפעולה החיוני והמרגש של הדיירים והצוות שהביא לצליחת התקופה הקשה בשלום
