להתחיל כל יום מחדש – פסח כץ

אחרי שנפל לבור בעומק 15 מטר, עבר ניתוח מוח נדיר והוגדר על ידי הרופאים כ"אדם הראשון תאונה כזאת" – פסח כץ לוי, בן 77 מבית הדיור המוגן אניטה מילר, בחר לא להישבר.

קרן שלהבת

"אני הייתי אמור למות", אומר פסח כץ לוי, בן 77, "הרופא הסתכל עליי אחרי הניתוח ואמר לי: " אתה האדם הראשון שיצא מניתוח כזה חי". הסיפור שלו נשמע כמו תסריט קולנועי. לפני כשנתיים, בזמן שביקר את בנו בשיקגו, יצא פסח בלילה לטייל עם הכלב. "פתאום הרצועה נשמטה לי מהיד, הכלב התחיל לנבוח, ואני נפלתי לבור של 15 מטר. התרסקתי לגמרי. שברתי את שתי כפות הרגליים, נפצעתי קשה בראש, איבדתי את ההכרה".

פסח זוכר בעיקר את תחושת הפחד והחושך. "הצלחתי לצעוק ‘Help, Help’. זה היה בלילה, אף אחד לא עובר שם. ואז הכלב הציל אותי. הבן שלי סיפר שהכלב רץ אליו הביתה, נבח עליו, תפס אותו במכנסיים עם השיניים ומשך אותו החוצה אליי".

משם הכול התרחש במהירות. כוחות הצלה הגיעו, חילצו אותו באמצעות מנוף ופינו אותו לבית חולים בשיקגו. אלא שלדבריו, הרופאים שם לא הצליחו להתמודד עם הפציעה המורכבת. "למזלי היו לי ביטוחים רפואיים מאוד טובים. אחד הנציגים אמר לבן שלי: ‘תביא את אבא שלך לשדה התעופה. תוך ארבע שעות מגיע מטוס פרטי לקחת אותו לישראל".

המלחמה על חייו של פסח

כשנחת בארץ המתין לו אמבולנס שפינה אותו ישירות למרכז הרפואי שיבא. "חיכו לי שלושה מנתחים – אמריקאי, גרמני וישראלי. הכניסו אותי מיד לניתוח שנמשך תשע שעות. נקרעו לי הרבה נימי דם במוח, והרופאים עבדו שעות כדי לחבר הכול מחדש".

אבל ההישרדות לא הייתה סוף הסיפור – אלא רק ההתחלה. "אני לא זוכר הכול", הוא מודה בכאב. "לפעמים אני יודע בדיוק מה אני רוצה להגיד, והמילים לא יוצאות. לפעמים אני קם מהמיטה ושוכח לאן רציתי ללכת. זה מתסכל אותי מאוד".

מה נותן לך את הכוח להתחיל את כביכול חייך מחדש?

"לאחר השיקום הגעתי לבית הדיור המוגן בית אניטה מילר. לפני כן ביקרתי במקום אחר, אבל הרגשתי שאני לא מוצא שם את עצמי. לא היה לי טוב שם. ביקשתי מהבנות שלי שיחפשו לי מקום אחר. עברנו בערך 15 מקומות בארץ, עד שהגעתי לפה לבית אניטה מילר וידעתי שזה המקום שלי. אני שומע כאן הרצאות, מכיר אנשים חדשים, משתתף בחוגי המוזיקה ונהנה מכך שהכל נגיש ונמצא בבית".

למרות ההתמודדות הבריאותית, פסח מסרב להיכנע לשקט. להפך. היום הוא אחד האנשים הכי מוכרים בבית בזכות המוזיקה שהוא מביא איתו לכל מקום. "יש לי מעל מאה שירי אולדיז משנות ה־50, ה־60 וה־70", הוא מספר בגאווה. "כל זמר וזמרת של התקופה נמצאים אצלי. אני מסתובב עם המוזיקה במסדרונות, ואנשים נהנים. אומרים לי: ‘החיית לנו את המקום.

הדיירות שיושבות בלובי כבר מחכות לי, הן קוראות לי שאגיע אליהן עם המוזיקה שמחייה את כולנו".

"אף פעם לא פחדתי מ"התחלות חדשות"

אחרי הצבא פסח עבד כפרמדיק באילת. באחד הימים נשלח עם אמבולנס לאירוע של תחרות מלכת היופי. "ישבתי על הטמבון של האמבולנס והסתכלתי על הבמה. פתאום אחת המתמודדות לא הפסיקה להסתכל עליי".

אותה מתמודדת זכתה במקום הראשון. כמה דקות אחר כך שלחה אליו פתק קטן. "פתחתי אותו והיה כתוב: ‘אתה תהיה בעלי'.

"רצתי אליה ואמרתי לה – ‘את נורמלית?’ והיא אמרה לי: ‘מהרגע הראשון שראיתי אותך התאהבתי בך".

אותה צעירה הייתה לא אחרת מאשר חוה לוי, מלכת היופי וסגנית מלכת העולם. "היא באמת הפכה לאשתי", הוא אומר בקול שמתרכך לפתע. "לצערי היא נפטרה לפני שנתיים". ביחד השניים גידלו משפחה גדולה, ארבעה בנים וארבע בנות. בנוסף אימצו גם בן ובת נוספים.

בהמשך עברו לניו יורק בעקבות הצעת עבודה שקיבל במפתיע. "מישהו ראה אותי עובד ואמר לי: ‘אם תרצה לעבוד בניו יורק – אני אביא אותך’. התקשרתי לאשתי ואמרתי לה: ‘תכיני מזוודות, עוברים לניו יורק". במשך 25 שנה חי שם, עבד והתפתח מקצועית, בעוד אשתו עבדה בהוראה. "כל החיים שלי היו כאלה – פתאום מתחיל משהו חדש".

והיום, דווקא בגיל 77 ואחרי תאונה שכמעט סיימה את חייו, הוא שוב מחפש התחלה חדשה  אפילו באהבה. "אני עדיין מחפש אהבה", הוא אומר בחיוך שובב. "אף פעם לא מאוחר מדי לאהבה".

אתה מאמין שאפשר להתחיל מחדש גם בגיל השלישי?

"בטח, כל עוד יש מוזיקה, אנשים שאוהבים אותך ורצון לקום בבוקר – יש חיים".